תאריך: ינואר 1949
מקור: כחוט השני
תרגום: י. שטרן 2007
הגהה: י. שטרן 2007
לאחר ההתקדמות המרהיבה של הצבא האדום הסיני, הדיפלומטים של משרד החוץ האמריקני ומשרד החוץ הבריטי דנים ברצינות באפשרות שמשטרו של צ'יאנג קאי שק יתמוטט כליל. כל אמצעי התקשורת הקפיטליסטיים כותבים בקדרות על האפשרות שצפון ומרכז סין עד [נהר] היאנג צה יעברו לשליטתם של הסטליניסטים.
תוך שלוש שנים מאז התמוטטות האימפריאליזם היפני, הצבא האדום כבש את מנצ'וריה ואת רוב צפון סין. נראה שהבירה הסינית ננקינג, ואיתה גם העיר העשירה ביותר בסין, שנגחאי, אשר אוכלוסייתה מונה חמישה מיליון, תיפולנה לידיהם של הסטליניסטים. הטריטוריה בשליטתם של הסטליניסטים כבר מונה אוכלוסייה של יותר מ170 מיליון.
הקפיטליסטים הבריטים, אשר שווי השקעותיהם בסין מגיעה לסכום של 450 מיליון פאונד, מפחדים מהאפשרות של אובדן תחום השקעות רווחי זה. האימפריאליזם האמריקני, אשר תחום השפעתו בסין נובע מהחלשותם של כוחות אימפריאליסטיים אחרים בזמן המלחמה, נתן לממשלת הקוומינטנג סיוע כספי בשיעור של 3$ מיליארד, בניסיון חסר תועלת 'להציל' את סין למען המנצלים האימפריאליסטים.
אך האימפריאליסטים האמריקנים מבינים כעת כי לתת סיוע נוסף פירושו פשוט לזרוק כסף טוב לפח. למרות כל היתרונות הצבאיים והטכניים אשר סייעו לו בשלבים המוקדמים של מלחמת האזרחים אשר פרצה לאחר מלחמת העולם [השנייה], הקוומינטנג ספג הפסד אחר הפסד. משטר הקוומינטנג, תחת שליטתו הדיקטטורית של צ'יאנג קאי שק, מייצג את בעלי האדמות הפאודליים ואת הקפיטליסטים. הוא נשלט על-ידי קליקה צבאית מושחתת לחלוטין אשר מדכאת את העובדים והאיכרים ומאפשרת לאדוניהם להשמין מנחת על חשבונם.
צ'יאנג קאי שק עלה לשלטון לאחר תבוסתה של המהפכה הסינית בשנים 1925-7 בה הוא מילא את תפקיד רב הטבחים של מעמד הפועלים. הוא הצליח בכך תודות למדיניות של סטלין ובוכרין וההנהגה של המפלגה הקומוניסטית הסינית. המדיניות שלהם הייתה ליצור גוש פוליטי עם בעלי האדמות הסינים, הקפיטליסטים, והמצביאים הפאודליים, כביכול למען המאבק נגד האימפריאליזם. בסופו של דבר, הם חיבלו בנסיונותיהם של העובדים להשתלט על מפעלים ובניסיונותיהם של האיכרים להשתלט על האדמות. שר עבודה 'קומוניסט' חיבל בשביתות והעניש עובדים שובתים. שר חקלאות 'קומוניסט' ירה באיכרים כאשר הם ניסו להשתלט על אדמות.
הקוומינטנג הקפיטליסטי הוכנס לאינטרנציונל הקומוניסטי כסקציה אוהדת. באינטרנציונל השלישי אחרי לנין מאת טרוצקי, תפקידם של הסטליניסטים נחשף בקטע הבאה:
הקוומינטנג הורשה להצטרף לקומינטרן כמפלגה אוהדת בתחילת 1926, דבר אשר אושר על-ידי הפוליטבורו של הCPSU [המפלגה הקומוניסטית של ברית-המועצות], כאשר ההצבעה היחידה נגד הייתה זו של טרוצקי. הו הן-מין, מנהיג קוומינטנג ימני, השתתף במליאה השישית של הECCI [הועד הפועל של האינטרנציונל הקומוניסטי], בפברואר 1926, כנציג חברי של הקוומינטנג. שאו קי-צה, מחסידיו של צ'יאנג קאי שק, היה נציג חברי למליאה השביעית של הECCI, נובמבר, 1926 (פרוטוקול מהדורה גרמנית, עמוד 403)" (מהדורת לונדון, 1936)
ב21 וב22 במרץ, 1927, העובדים בשנגחאי השתלטו על העיר. צ'יאנג פתח מייד בהכנות לטבח בהם. הוא קָשַר קֶשֶר עם האימפריאליסטים על-מנת לחסל את העובדים.
במקום לפתוח בהכנות למאבק, הסטליניסטים נתנו לצ'יאנג תמיכה מלאה. במהדורה הצרפתית של הביטאון הרשמי של הקומינטרן, International Press Correspondence, מה23 במרץ 1927, עמוד 443, נכתב: "בעוד האימפריאליסטים טוענים כי הקוומינטנג גרם לפילוג בקרב שורותיו, הוא אך ורק חישל אותן."
ב30 במרץ הם כתבו:
"לעת עתה, אין אפשרות שיתפתח פילוג בקוומינטנג או שיתפתח יחס של איבה בין הפרולטריון בשנגחאי לבין החיילים המהפכנים. צ'יאנג קאי שק עצמו הכריז כי הוא ינהג בהתאם להחלטות המפלגה... מהפכן כמו צ'יאנג קאי שק לא יחצה את הקווים, כמו שהאימפריאליסטים היו רוצים להאמין, אל מחנהו של צ'אנג טאו-לין (המיליטריסט הצפוני) על-מנת להילחם בתנועת השחרור..."
צ'יאנג פנה לארגן הפיכה, טבח באלמנטים הטובים ביותר מקרב העובדים, הוציא מהחוק את האיגודים המקצועיים, את אירגוני האיכרים ואת המפלגה הקומוניסטית, ושלל מההמונים את כל זכויותיהם.
ההמונים הובסו כליל ושארית ההנהגה של המפלגה הקומוניסטית ברחו לאזורי האיכרים - ושם ניסו לארגן מלחמת איכרים.
צבא איכרים
מלחמת הגרילה יצרה במהירות מנהיגים אשר עמדה לרשותם גאונות צבאית יוצאת דופן. מאו צה טונג, ז'ו דה [1] ואחרים הצליחו לחמוק מהכוחות הצבאיים רבי-העוצמה אשר הקוומינטנג ערך כנגדם. למרות הקו הפוליטי הלקוי אשר הוביל לאסונות בהמשך, באחד ממעשי הגבורה הצבאיים המרהיבים ביותר בהיסטוריה האנושית, מאו גורש ממרכז ודרום סין בנסיגה לאורך מרחק של 6000 מייל [כמעט 10,000 קילומטר] למצודות בהרים סביב יונאן, שם הקים רפובליקה 'סובייטית'. שם, למרות כל הנסיונות של משטרו של צ'יאנג לגרש אותם, הם הצליחו להדוף מתקפה אחר מתקפה. סוד ההצלחה שלהם היה שהאדמה הייתה מחולקת בין האיכרים באזור קטן זה, אשר כלל, לפי מספר הערכות, אוכלוסייה של כ10 מיליון.
בתקופה שבין המלחמות, משטרו של צ'יאנג העמיס עוד ועוד קשיים על כתפיהם של העובדים והאיכרים. באזורים מסויימים, הפקידים המקומיים המושחתים גבו מהאיכרים מיסים 80 שנים מראש.
משטר הקוומינטנג עסק בבזבוז מיליטריסטי אינסופי של ההון, והוכיח שהוא אינו מסוגל לערוך מאבק מהפכני כנגד הפשיטות של יפן האימפריאליסטית.
משטר צ'יאנג הפך את עצמו למשטר של מתן שוחד וטרור משטרתי. במשך תקופה של שני עשורים הוא התנוון כל-כך מן המסד ועד הטפחות עד שהוא איבד את רוב התמיכה בו אפילו בקרב מעמד הביניים.
לאחר התמוטטותה של יפן, עם מידה כלשהי של עזרה מאת הצבא האדום במנצ'וריה, אשר עזרה לסטליניסטים להשיג תחמושת יפנית, חלקים גדולים ממנצ'וריה ומהצפון נפלו לידיהם של הסטליניסטים. הצבא האדום הסיני ערך מלחמת גרילה נגד המיליטריזם היפני לאורך כל המלחמה והיה בעמדה אסטרטגית אשר אפשרה לו להשתלט על אזורים מסויימים לאחר התבוסה היפנית. אפילו במשך המלחמה העיסוק העיקרי של צ'יאנג היה הסכנה החברתית בבית, המאבק נגד הסטליניסטים והעובדים, ואם לא היה ברור שיפן עומדת לנחול תבוסה בשלב מאוחר יותר, סביר להניח שהוא היה נכנע ומגיע לפשרה עם האימפריאליזם היפני.
משטר גוסס
האימפריאליזם האמריקני סייע לצ'יאנג בכך שהזרים אליו תחמושת ואספקות אחרות, ואפילו בעזרת התערבות צבאית ישירה, כאשר העביר חיילי קוומינטנג למנצ'וריה ולצפון סין דרך הצי וחיל האויר האמריקניים. צ'יאנג רשם לזכותו מספר הצלחות בהתחלה, אך כולן היו לשווא. הוא עמד בראשו של משטר גוסס, ארכאי יותר אפילו מהמשטר הצאריסטי ברוסיה. המשטר היה כה רקוב עד שפקידים מכרו חלק גדול מהאספקות לצבאות הסטליניסטיים תמורת זהב, ושרים ונושאי משרות אחרים בממשלתו של צ'יאנג שלשלו לכיסם חלק נכבד מהדולרים אשר אמריקה ספקה עבור המלחמה. בפועל, רק חלק פחות מהאספקות והתחמושת הגיע לחיילים הלאומניים בחזית.
מפקדי הצבא רקמו מזימות אחד נגד השני ללא הרף, כמו בכל משטר אשר דינו נחרץ. צ'יאנג, למשל, מנע אספקות מהגנרל פו צו יי, הגנרל הבולט היחיד אשר הראה יכולת כלשהי בצד הלאומני, משום שהוא חשש שהוא ינסה לקחת את מקומו. הגנרלים לא יכלו להתחרות עם האסטרטגיה והטקטיקה הנעלה של מפקדי הצבא האדום.
השאלות החברתיות החשובות
אך מאו צה טונג כבר ציין ברצון את הסיבה המרכזית לניצחונם של הסטליניסטים הסינים: השאלות החברתיות החשובות. 'אדמה לאיכרים,' כמו במהפכה הרוסית, הייתה הסיסמה שבשרה את סופם של בעלי האדמות הפיאודליים ושל המשטר המושחת שלהם. במידה רבה, הסטליניסטים הסינים הוציאו לפועל את המהפכה האגררית. זהו ההבדל החשוב בין המאבק של 1927 לבין זה של ימינו. דבר זה הוא שגרם להתמוססותם של הצבאות אשר צ'יאנג נסה להשתמש בהם כדי לחסל את המרד האגררי. צבאותיו של צ'יאנג מורכבים מאיכרים - האיכרים העניים ביותר, יש לאמר - אשר אין להם מספיק כסף על-מנת להתחמק מגיוס חובה על-ידי מתן שוחד לפקידים.
אפילו בניוז קרוניקל (ה11 בדצמבר 1948) נכתב:
"בשורותיו של הצבא הלאומני שוררת אי שביעות רצון. הטירונים של צ'יאנג מקבלים בערך חמישה פני לחודש.
בחלק מהכפרים, המגוייסים נקשרים זה לזה בחבל בדרך לבסיס, וכשהם נוסעים ברכבת, דלתות הקרון ננעלות, כדי שלא יוכלו להימלט."
הם, כמובן, עורקים יחד עם כלי-הנשק שלהם, אפילו בשיעור של מחלקות שלמות כאשר הם ניצבים בפני המצע האגררי של הסטליניסטים.
המצע האגררי הסטליניסטי
בועידה האגררית של המפלגה הקומוניסטית הסינית, אשר נערכה ב13 בספטמבר 1947, הועלתה הצעה להעביר ולהוציא לפועל חוק אגררי המכיל את התנאים הבאים:
"סעיף 1. המערכת האגררית של ניצול פיאודלי וסמי-פיאודלי הינה מבוטלת. יש להקים מערכת אגררית של 'אדמה לעובד האדמה'.
"סעיף 2. זכויות בעלות המקרקעין של כל בעלי האדמות הינן מבוטלות.
"סעיף 3. זכויות בעלות המקרקעין של כל הקברים השושלתיים, המקדשים, המנזרים, בתי-הספר, המוסדות והאירגונים הינן מבוטלות.
"סעיף 4. כל החובות אשר נצברו באזורים הכפריים לפני הרפורמה במערכת האגררית הינם מבוטלים."
בחלקים מסעיף 10, המיועד במיוחד לחיילים ואפילו לקצינים של הקוומינטנג, כתוב:
"פסקה ג. כל החברים בצבאות השחרור העממיים, בממשלות דמוקרטיות ובכל הארגונים העממיים, אשר בתיהם נמצאים באזורים הכפריים, יקבלו אדמה ורכוש באותו שיעור שיקבלו האיכרים עבור עצמם ועבור משפחותיהם.
"פסקה ד. בעלי אדמות ומשפחותיהם יקבלו אדמה ורכוש באותו שיעור שיקבלו האיכרים.
"פסקה ה. משפחות של קציני וחיילי קוומינטנג, חברי מפלגת הקוומינטנג ואחרים החברים במחנה האויב תקבלנה אדמה ורכוש באותו שיעור שיקבלו האיכרים."
אחת העובדות יוצאות-הדופן ביותר לגבי המצב בסין היא הפסיביות היחסית של מעמד העובדים. אומנם נכון כי כתוצאה מהתמוטטותם של צבאותיו של צ'יאנג, החלו שביתות נרחבות בערים הגדולות, שנגחאי, קנטון, הנקאו וננקינג, למרות תנאי הדיכוי. אך ברור שככל שהסטליניסטים מתקדמים אל עבר הערים הגדולות שעל גדות היאנג צה, העובדים, משום שאין בנמצא חלופה המונית, יכולים רק לצעוד תחת דגלם. העובדים מעולם לא תמכו במשטרו של צ'יאנג קאי שק.
כל עובד סוציאליסט יתמוך בלב שלם בהשמדת הפיאודליזם והסקטורים החשובים של הקפיטליזם בחלק חשוב זה של אסיה, למרות שהיא מבוצעת תחת הנהגת הסטליניזם. ההשלכות לטווח הרחוק של אירוע זה חשובות כמו מהפכת אוקטובר. לא ניתן לספק ניתוח מרקסיסטי טוב יותר של תמונת המצב העגומה בפניה עומד המעמד הקפיטליסטי העולמי מאשר זה המספק מאמר המערכת של הטיימס מה10 בנובמבר 1948:
"במקרה הטוב ביותר דבר זה מסמל אך ורק נקודת אחיזה בודדה (שוג'ו, בה החזיקו באותו זמן הלאומנים, אך מאז היא נפלה) לאחר חודשים של השגים אשר הסיטו את מאזן הכוחות - הצבאי, התעשייתי והאידאולוגי לצד הקומוניסטי. לאחיזה ההולכת ומתחזקת שלהם על אזורים נרחבים בצפון ובמרכז סין יש משמעות עמוקה הרבה יותר מלפלישה היפנית לפני עשר שנים, משום שהקומוניסטים - אשר בהחלט מקבלים עזרה מרוסיה כיוון שהם היו מרקסיסטים ונשארו מרקסיסטים - אוספים ומארגנים כוחות מהפכניים ילידיים. באופי הנרחב שלה ובתוצאה הסבירה מדי שלה, יש להשוות את ההתפרצות המהפכנית הנוכחית למהפכה הרוסית של 1917 - ממנה היא נובעת באופן ברור וישיר. נצחונות נוספים של הקומוניסטים הסינים תעלה את השפעתה, וברגע הנכון, תעזור לקדם את מטרותיה של המעצמה אשר איתה הם נמצאים בברית. התוכניות הסובייטיות, אשר הם מטפחים מזמן, לגיוס המיליונים הנחשלים של אסיה למחנה שלהם, המשתרע כבר מ[נהר] אודר ועד [האי] סחלין, תקבלנה את החיזוג הגדול ביותר שלהן עד כה.
"...הם יכולים להשתמש באיכרים עבור המחלקות שלהם, והם הצליחו להשיג את תמיכת האיכרות על-ידי נישול רוב בעלי האדמות וחלוקה מחדש של האדמות. מובן כי עד כה הרפורמות החקלאית של הקומוניסטים הצליחו בעיקר כי הם לא היו צריכים לדאוג למזון לערים גדולות; האוכל נשאר בעיקר באזורים כפריים.
"באזורים מסויימים, מפקדים ירו או כלאו ללא רחמים את כל מי שחשדו בו שהוא אנטי-קומוניסט; באחרים קיימת יותר סבלנות עם מעט שינויים בדרך החיים המסורתית. לאנשי עסקים ואחרים אפילו נתנה אפשרות לבחור אם להישאר או לעזוב. נראה שגילוי סובלנות זה הוא המדיניות של מאו צה טונג, המפקד הקומוניסטי הנבון מאוד. כתביו ונאומיו מראים כי הוא מרקסיסט שלא ניתן לנער אותו מאמונתו, אך כזה המכיר בעובדה כי לא ניתן ליישם בקפדנות את הניתוח של מרקס לגבי האפשרויות למהפכה באירופה התעשייתית של המאה האחרונה לגבי מדינה פרימיטיבית וחקלאית ברובה כמו סין. נראה שהוא החליט להשיג את מטרתו הקומוניסטית בשני שלבים. קודם כל, צריכה להיות מערכת של סחר חופשי יחסית, בדומה למדיניות הכלכלית החדשה [הנא"פ] אשר לנין הנהיג לאחר הכישלון הראשוני של הקומוניזם הצבאי ברוסיה. את השלב הזה הוא מתכוון לבצע כרגע, כאשר הוא מקווה, במידה לא מועטה של הצלחה - לא רק לזכות באיכרים אלא גם לשכך את פחדיהם של עירוניים רבים. שנית, כאשר השלב הראשון הושלם, הוא מתכנן לקחת את הצעד הנוסף לקראת סוציאליזם מרקסיסטי."
ההתייחסויות למרקסיזם ולמדיניות הקומוניסטית של מאו הן כמובן כוזבות. למדיניות של הסטליניזם ברוסיה, במזרח אירופה ובסין ניתן השם מרקסיזם על-ידי כל העיתונאים הקפיטליסטיים של ימינו. זוהי סטייה מן המרקסיזם. למרות זאת הטיימס רואה כי הטקטיקה של הסטליניסטים הסינים תהא דומה לזו של הסטליניסטים במזרח אירופה.
שני צדדים של המטבע
בזמן שיש לתמוך בהשמדת הפאודליזם בסין, יש להבהיר כי התוצאה של ההנהגתם של הסטליניסטים תהיה אך ורק קריקטורה נוראה של התפיסה המרקסיסטית של המהפכה. לא תתפתח דמוקרטיה אמיתית, אלא משטר טוטליטרי, ברוטלי כמו זה של צ'יאנג קאי שק. כמו המשטרים במזרח אירופה, מאו יקח את המודל שלו מרוסיה. אין ספק שתהיה התקדמות כלכלית אדירה. אך ההמונים, העובדים והאיכרים, ימצאו את עצמם משועבדים לבירוקרטיה.
הסטליניסטים משלבים במשטר שלהם מיליטריסטים פאודליים לשעבר, אלמנטים קפיטליסטיים ואת הפקידות הבירוקרטית בערים אשר יגיעו לעמדות של כוח וזכויות יתר.
על בסיס כלכלה נחשלת כזו, דיפרנציאציה בקרב האיכרים (כמו אחרי המהפכה הרוסית בתקופת הנא"פ) אשר תחוזק על-ידי אי-ביצוע הלאמת האדמות: האלמנטיים הקפיטליסטיים במסחר, ואפילו בתעשייה הקלה, עלולים לספק בסיס עבור מהפכת-נגד קפיטליסטית. יש לזכור כי בסין, מעמד העובדים חלש יותר ביחס לאיכרות מאשר היה ברוסיה בזמן הנא"פ, כתוצאה מההתפתחות הנחשלת יותר של סין. אפילו בצ'כוסלובקיה ובשאר מדינות מזרח אירופה באופן דומה, היכן שהאלמנטים הקפיטליסטיים היו יחסית חלשים יותר, למרות זאת הסכנה של מהפכת נגד הייתה קיימת זמן מה. העובדה שלעובדים ולאיכרים אין שליטה דמוקרטית ושלרודנות הטוטליטרית יתווספו הברבריזם האסייתי והאכזריות של המשטר הישן, הופכת דבר זה לאפשרי. אך נראה כי האלמנטים הקפיטליסטיים יובסו משום הנטייה ההיסטורית לריקבון של הקפיטליזם בקנה מידה עולמי. האימפוטנטיות של האימפריאליזם העולמי משתקפת בכך שבעוד שהם התערבו ישירות במהפכה הסינית של 1925-7, כיום הם מביטים בחוסר אונים על התמוטטותו של משטר צ'יאנג קאי שק.
אך סביר להניח כי לסטלין יהיה טיטו חדש להתמודד עימו. הפרשנים הקפיטליסטיים הפיקחים יותר כבר מעלים אפשרות זאת למרות שהם מפיקים ממנה נחמה פורתא. למאו יהיה בסיס רב-עוצמה בסין עם האוכלוסייה שלה בשיעור של 450-500 מיליון איש ועם המשאבים הפוטנציאליים שלה, והתמיכה ההמונית, שאין ספק שמשטרו יהנה ממנה בשלבים המוקדמים. כך, הקונפליקט אשר יפרוץ צריך להיות עוד אמצעי אשר יעזור למעמד העובדים העולמי להבין את האופי האמיתי של הסטליניזם.
הערות
(1) ז'ו דה הצטרף למ"ק הסינית (מק"ס) ב1922. הכוחות הצבאיים שלו הצטרפו לאלו של מאו צה טונג ב1928. ז'ו הפך למנהיג הצבאי הראשי של המק"ס במצעד הארוך ובמלחמת האזרחים נגד יפן.