ב-3 בדצמבר, 20,000 אנשים בתל אביב הפגינו נגד אלימות כלפי נשים. המחאה באה בעקבות הרצח של שתי נערות – סילבנה צגאיי, 12, ויארה איוב, 16. השנה, 24 נערות ונשים נרצחו בישראל. זו היא עלייה חדה בהשוואה לשנים הקודמות. במשך ימים, המחאות התקיימו ושביתת נשים הוכרזה ליום שלמחרת.
לאחר גל של מחאות נגד אפליית להטב"ק מוקדם יותר השנה ותנועת המחאה נגד חוק הלאום הגזעני, המחאות נגד אלימות כלפי נשים הניעו עשרות אלפי נשים ערביות ויהודיות ברחובות. הטרדות מיניות ותקיפה, כמו גם אלימות במשפחה, משפיעות אלפי נשים ערביות ויהודיות במדינת ישראל. אחת מתוך כל שלוש שנים עברה הטרדה מינית.
אין אמון בממשלה או במעסיקים
כמה חברות ומוסדות ציבוריים אמרו שהם תומכים ביום השביתה. אבל במציאות, הם מציעים רק תמיכה צבועה ותשלום מס שפתיים, כדי להלבין את התדמית שלהם ולהסית את תשומת הלב מהעובדה שהם האחראים העיקריים לדיכוי הנשים.
כמה חברות הרשו לעובדות שלהן להשתתף בשביתה, ושילמו להן את שכרן עבור היום. חברות אחרות הרשו השתתפות "כל עוד היא לא מפריעה לתפקוד החברה" או סירבו לשלם שכר עבור היום. מיקורסופט ישראל ביקשה מהעובדות שלה ללבוש שחור כדי להזכיר את זכרן של הנשים שנרצחו.
הנקודה היא שיום אחד של שביתה אינו פוגע בחברות האלה כלכלית, אך נותן להן הזדמנות להציג את עצמן כמתנגדות מסורות לדיכוי הנשים. אבל אלה אותן חברות שמשלמות משכרות נמוכות יותר לנשים מאשר לגברים ושמפטרות נשים קודם כשהן נכנסות להיריון. כתוצאה מכך, הן מאלצות נשים להיות תלויות כלכלית בבני הזוג שלהן, מה שבמקרים רבים מקשה על נשים לעזוב בן זוג פוגעני.
למרות דמעות התנינים, נתניהו וחברות כמו מיקרוסופט הם לא חברים של שחרור הנשים: המערכת שהם משרתים היא המקור של הדיכוי / צילום: Kremlin
בנוסף, שביתה של יום אחד היא חשובה סמלית ומאפשרת להניע שכבות רחבות יותר של הציבור. אבל זה רחוק ממספיק. ימים נוספים של פעולות שביתה, מחאה ומאבק הכרחיים. אולם המעסיקים לעולם לא יאפשרו לרווחים שלהם להיפגע על ידי פעולה נרחבת יותר.
החברות, המעמד הקפיטליסטי, אינן בנות הברית שלנו במאבק לשחרור הנשים, אלא האויבות שלנו. אלה הן שמניחות את היסודות החברתיים לדיכוין של נשים.
אותו הדבר נכון ביחס לממשלה. ראש הממשלה נתניהו הבטיח להקים וועדה נוספת שתעסוק בשאלה איך להילחם באלימות במשפחה נגד נשים. אבל האמת, זה כבר נעשה לפני שנים. תכנית נבנתה והממשלה הבטיחה ליישם אותה. אולם, היא לוקה בחוסר תקציבי קשה ולכן מעולה לא יושמה באמת. זה לא מפתיע. הממשלה משלמת מס שפתיים למאבק לשחרור הנשים אבל לא פועלת לסיום הדיכוי. במקום זאת, היא פשוט קוראת לעוד וועדה וליצירת עוד תכנית שלעולם לא תיושם.
בזמן שהיא אומרת לנו שאין מספיק כסף למימון אמצעים כנגד דיכוי הנשים, מליארדים מושקעים בצבא וטריליונים יושבים ומעלים אבק בחשבנות הבנק של הקפיטליסטים הגדולים. במשך יותר מ-20 שנה, הממשלה עבדה על הפרטת תחום השירותים והתמיכה החברתית עד כמה שהיא יכלה. על ידי העלאת כמות העבודה ללא תשלום, נשים מוכרחות להסתדר כעובדות במשק הבית. גני ילדים ומוסדות לטיפול בקשישים שאינם במחירים ברי השגה, מאלצים נשים לדאוג לביצוע משימות הטיפול, למשל בילדים או בהורים מבוגרים, בעצמן, מבלי לקבל כל שכר. כתוצאה מכך, הן אינן יכולות לקחת עבודה (במשרה מלאה) והן נאלצות להישאר בבית.
העובדה שנשים עדיין עושות את רוב עבודות הבית אינה רק שאלה של אידיאולוגיה סקסיסטית, אשר יכולה להשתנות על ידי "העלאת מודעות". העובדה שנשים מרוויחות פחות מגברים עבור אותה העבודה מחזקת את הגדרת תפקידו של הגבר כלעבוד עבור שכר, בזמן שהנשים נשארות בבית. עיתון "הארץ" כותב בכתבה על פער השכר המגדרי:
"פערי שכר נוטים לגדול עם גיל, מה שמשקף את התפקיד המכריע שהורות משחקת בשוויון מגדרי. הרבה יותר מאבהות, לאמהות בדרך כלל יש השפעה שלילית ניכרת על השתתפות בכוח העבודה, שכר וקידום קריירה."
העבודה הכפויה וחסרת השכר הזו חיונית עבור תפקוד השיטה הקפיטליסטית.
להילחם בדיכוי הנשים! להילחם בקפיטליזם!
כדי לגבור על הסיבות הנסתרות לדיכוי הנשים אנחנו צריכים להיפטר מהקפיטליזם. הכוח היחיד שיכול לעשות את זה הוא מעמד העובדים. לא בגלל שהוא המדוכא או המנוצל ביותר, אלא כי הוא מחזיק בידיו את כל ידיות הייצור ויש לו אינטרס אובייקטיבי בביטול הקניין הפרטי. שום גלגל לא מסתובב ושום נורה לא דולקת, בלי הרשות של מעמד הפועלים.
במשך כבר 10 שנים, המערכת הקפיטליסטית נמצאת במשבר עמוק. הדרך היחידה שהמעמד הקפיטליסטי יכול להתמודד עם המשבר הזה היא על ידי התקפה של רמת החיים של מעמד העובדים. ישראל היא כעת אחת מהכלכלות המפותחות עם אי-השוויון הגדול ביותר בהכנסה. מאז שנתניהו נהפך לראש ממשלה בשנת 1996, ממשלתו הפריטה תחום ציבורי אחד אחרי השני. ההתקפות האלה נגד מעמד העובדים הכו בצורה הקשה ביותר בנשים. הן הראשונות להיות מפוטרות. המשכורות שלהן נמוכות בממוצע ב-35 אחוזים מהמשכורות של גברים. קיצוצים בשירותים החברתיים ובמוסדות הטיפול הציבוריים אילצו אותן לבצע אפילו יותר עבודה ביתית ללא תשלום. מערכת הרווחה, שירותי הבריאות הנפשית וכו' הם התחומים הציבוריים הראשונים שהושפע ממדיניות הצנע של הממשלה.
אם אנחנו רוצים לסיים את דיכוי הנשים והאלימות כלפיהן, אנחנו צריכים לשחרר את הנשים מהעבדות של עבודה ביתית ללא תשלום, שדוחקת אותן אל תלות בבני הזוג שלהן. אנחנו צריכים להכניס את עבודות הבית (ניקיון, בישול, שטיפה, גידול ילדים וכדומה) לתוך החברה ולהפוך אותן לתעשייה ציבורית כמו כל אחת אחרת. עובדים ועובדות צריכים להילחם ביחד למען משכורות שוות וגבוהות יותר וצמצום של שעות העבודה ללא אובדן שכר, כדי להבטיח לכל אדם בוגר עבודה בתשלום. אנחנו חייבים להלחם למען הלאמת הבנקים והקפיטליסטים העשירים ביותר כדי לממן תחום שירות וטיפול ציבורי, מוסדות לבריאות נפשית ועוד.
מהי הדרך קדימה במאבק לאמנציפציה של הנשים?
המעמד הקפיטליסטי ישתמש בכל אמצעי ברשותו כדי למנוע מדרישות כאלה להיות מיושמות. מעמד העובדים הוא הכוח היחד בחברה שבכוחו ליישם מצע כזה. על כן, התנועה לשחרור הנשים חייבת לבסס עצמה היטב על נקודת מבט פרולטרית. לא מפני שהדיכוי של הנשים הוא באיזושהי דרך "כפוף" לדיכוי של מעמד העובדים. הדיכוי של הנשים אינו בשום צורה "בעיה צדדית" ל"סתירה העיקרית" בין עבודה להון. להפך: זו היא אותה סתירה: אותו מכניזם של השיטה הקפיטליסטית שמנצל את מעמד העובדים, מכפיף נשים תחת שלטון הגברים.
לפיכך, כל אלה שסובלים תחת קפיטליזם חייבים לשבות ביחד. במקום עובדות ששובתות למען זכויות נשים, עובדי להטב"ק ששובתים למען זכויות להטב"ק ומעמד העובדים בכלל ששובת רק עבור העלאות שכר, מעמד העובדים כולו חייב להיות מונע למען כל אחת מהדרישות האלה. רק מאבק מאוחד למען מצע סוציאליסטי יכול לסיים את האפליה והניצול. פגיעה באחד היא פגיעה בכולם!
הקרב למען זכויות נשים תחת הקפיטליזם יכול לשפר את המצב של נשים במידה מסוימת. אבל רפורמות תחת הקפיטליזם לעולם לא יוכלו לסיים את דיכוי הנשים לגמרי / צילום: עבודה עצמית
רק אם נבטל את הקפיטליזם נוכל לשים סוף לדיכוי הנשים. אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים או לא צריכים להילחם לזכויות נשים תחת הקפיטליזם. זו היא חובתו של כל מהפכן להילחם למען רפורמות פרוגרסיביות תחת הקפיטליזם. אבל אסור לשנות להיות שרויים באשליות בנוגע לקפיטליזם. קפיטליזם אינו יכול להתקיים ללא דיכוי הנשים. הקרב למען זכויות הנשים תחת הקפיטליזם יכול לשפר את מצבן של הנשים ברמה מסוימת לתקופה. אבל רפורמות תחת הקפיטליזם לעולם לא יוכלו לסיים את דיכוי הנשים לגמרי.
המיתון העולמי המתקרב מרחף באיום מעל ישראל. התנאים למעמד העובדים הישראלי נהפכים יותר ויותר בלתי בטוחים. כשהמיתון הבא יכה בישראל, התקפות נוספות על רמת החיים של העובדים יהיו בלתי נמנעות והנשים יפגעו הכי קשה מאמצעי הצנע. בואו נשיב מלחמה!
- התאחדו והילחמו לעצירת אלימות כלפי נשים! פגיעה באחד/ת היא פגיעה בכולם/ן!
- נגד פער השכר המגדרי! למען משכורות גבוהות יותר עבור עובדים ועובדות וצמצום של שעות העבודה בלי אובדן של השכר כדי להבטיח עבודה לכל אדם מבוגר!
- למען הכנסה לחברה של עבודות הבית! למען גני ילדים, מוסדות טיפוליים, מכבסות ומסעדות ציבוריים וברי-השגה!
- למען הלאמה של הבנקים ו-150 המונופולים הגדולים ביותר וכלכלה מתוכננת באופן דמוקרטי, שפועלת לפי האינטרסים של מעמד העובדים והרוב המדוכא!